שמות פרק ז'

מאת: הרב רונן טמיר

פש(ו)ט הפרק:
בפרק ז' מגיעים משה ואהרון אל פרעה לאחר שהקב"ה מודיע להם שהוא יקשה את לבו- "ואני אקשה את לב פרעה, והרביתי את אותותיי ואת מופתיי בארץ מצרים... וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים, והוצאתי את בני ישראל מתוכו".

בבואם לפני פרעה, מחזקים משה ואהרון את דבריהם במופתים- המטה שהופך לנחש והמים ההופכים לדם, ובהמשך גם מכת הצפרדעים.

מטרת הכבדת לבו של פרעה- כפולה. מחד-

כדי ש"יידעו מצרים כי אני ה' ", להודיע לעם המצרי שהקב"ה הוא בורא העולם ומנהיגו והוא אלוקיי ישראל. ומאידך- כדי שבני ישראל יכירו את גדולתו של הקב"ה, כדברי רש"י: "וכן מידתו של הקב"ה מביא פורענות על רשעי עובדי כוכבים, כדי שישמעו ישראל וייראו, ואף על פי כן בחמש מכות הראשונות לא נאמר ויחזק ה' את לב פרעה, אלא ויחזק לב פרעה (=שנתחזק מעצמו)".

למכת דם קודמת התרעה של משה, כדי לאפשר לו להיכנע בפני רצון ה'. וכך לאחר מכן מגיעה המכה עצמה. יש לשים לב כי למעשה אהרון הוא זה שנוטה את ידו על נהרות מצרים והופך את המים לדם, כיון שמשה ניצל בינקותו ע"י היאור, כדברי רש"י: "לפי שהגן היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרון".

מכאן אנו למדים עד כמה גדולה מידת הכרת הטוב. אפילו כלפי דומם, וכל שכן כלפי אדם.

מעמיקים מבט:
שואל המהר"ל (גבורות ה', ל'): "והנה לא ציווה הקב"ה לעשות מיד אותות לפני פרעה, עד אחר שהכביד את פרעה העבודה עליהם, ואז אח"כ ציווה לעשות האותות לפני פרעה.. כי רצה הקב"ה להיות הגואל נכסה מהם זמן מה, ואח"כ יחזור להיגלות, וכל זה לעניין מופלא".

המהר"ל מלמד אותנו כי תהליך הגאולה מלווה בעליות וירידות מסיבה מהותית, כדברי המדרש בשיר השירים רבה: "דומה דודי לצבי- מה צבי נגלה, וחוזר ונכסה, ונגלה- כך גואל ראשון נגלה, וחוזר ונכסה, ונגלה". הטעם המופלא אליו מתכוון המהר"ל מוסבר על ידו בהמשך: "ולפי דעתי הוא נגד שתי פקידות שאמר "פקד פקדתי" ולעתיד גם כן יהיו נגאלין בצדייך כפולה, דכתיב, "איש צמח ומתחתיו יצמח', יש כאן שתי צמיחות, וכל זה להעלות הגאולה- שאי אפשר שתבוא הגאולה, שהיא מעלה עליונה, בפעם אחת" כיון שהגאולה היא תהליך אלוקי מופלא, היא דורשת מאתנו אמונה גדולה, אם תהליך הגאולה פשוט ללא עליות וירידות- ישנו חשש שאנו נתבונן בו בעיניים אנושיות פשוטות. הירידה שמגיעה באמצע התהליך גורמת לנו להתאזר בענווה כלפי רבש"ע ולהבין שאיננו קובעים את המהלך האלוקי, כפי שמבואר במסכת סנהדרין: " אין בן דוד הבא עד שיתייאשו מן הגאולה" כמובן אין הכוונה שיתייאשו לגמרי, אלא שיתייאשו מההבנה האנושית ותחושת השליטה שמתלווה אליה, מתוך ענווה והתבטלות כלפי הקב"ה- אור הגאולה חל בנו באופן שלם.